דמותו של מנהיג, הרב אלקנה פריימן
משה רבינו !
הדמות המרכזית ביותר בהתהוות האומה היהודית.
הניסים העצומים, מסירת התורה, הנהגת עם ישראל, והשגותיו המופלאות - עליהם מעידה התורה "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, אשר ידעו ה' פנים אל פנים" ]דברים לד,[ "פה אל פה אדבר בו במראה ולא בחידות..." ]במדבר
יב,[. כאשר נבוא להתבונן בתהליך צמיחתו של משה בהנהגותיו / לימודו – עד הגיעו לגילוי הנבואה ושליחותו הגדולה, נופתע להיווכח כי רק בגיל 80 ! ]גיל בו רבים מסיימים את חייהם הארוכים...[ התגלה אליו ה' ואו אז החל את שליחותו הגדולה להנהגת עם ישראל. מה אנו יודעים על מעשיו בכל התקופה הגדולה עד גיל זה? מה מסופר עליו בתורה בתקופת חיים זו? מה היווה את התשתית והבסיס באישיותו והנהגותיו של משה רבינו שעל ידם הגיע והשיג את מעלותיו המיוחדות ונבחר להנהיג את עם ישראל?
הבה נתבונן ונלקט את המעט המסופר עליו בתורה בתקופה זו.
"נושא בעול עם חבירו"
"ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם" "נתן עיניו וליבו להיות מיצר עליהם" ]שמות ב, יא וברש"י[. משה אינו חי לו את חייו בשלווה בארמון המלוכה כנער תפנוקים אלא יוצא לראות ולהשתתף בסבל עמו ולא רק לראות אלא ממש לשאת עמהם בסבל אשר היה מנת חלקם כמתואר במדרש ]שמות רבה א, כז,[ "היה רואה בסבלותם ובוכה ואומר מי יתן מותי תחתיכם.. היה נותן כתפיו ומסייע לכל אחד.." ומובא שם שהיה מטפל בפצעיהם ודואג לקבורת המתים שבעם ! למרות שלא היה ביכולת הנער משה לבטל מעליהם את הגזירות והשעבודים הקשים לא אמר - מה אני יכול
לעשות... אלא, "נתן עינו וליבו להיות מיצר עליהם..." להשתתף, לשאת בעול, לנסות לעזור בכל מה שבאפשרותו! "אמר הקב"ה, אתה הנחת עסקיך והלכת לראות בצערן של ישראל - אני מניח את העליונים ואת התחתונים
ואדבר עמך! " ]שם[.
"מציל העשוקים"
"וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו;;; ויך את המצרי ויטמנהו בחול" ]שמות ב, יב,[.
משה איננו מסתפק בהשתתפות בצער , דאגה וחמלה , אלא לובש רוח עוז ותעצומות נפש לצאת לימין העשוק והנרדף אף במחיר סיכון עצמי גבוה. ואף כאשר משה עצמו נמצא במעמד של פליט הבורח מארצו אל ארץ
ניכר- ארץ מדין ללא קרוב וגואל, כאשר נקלע למחזה של בריונות כנגד בנותיו של יתרו חסרות הישע – קם ועושה מעשה ! "ויבואו הרועים ויגרשום, ויקם משה ויושיען".
משה רועה הצאן - צאן ישראל
בחר לו משה ]כיעקב ודוד המלך[ את מלאכת רעיית הצאן, והיה רועה את צאן חותנו במדבר – מקום בו אין חשש גזל ברעיית הצאן בשדות זרים, "אין הקב"ה נותן גדולה לאדם עד שבודקו בדבר קטן" ]שמות רבה ב,ג,[
מובא במדרש שפעם אחת ברח גדי מהעדר ורדף אחריו משה לתופסו, כשהגיע הגדי ל נקבת מים עצר לרוות את צמאונו , "כיוון כשהניע משה אצלו אמר: אני לא הייתי יודע שרץ היית מפני הצמא עייף אתה ! הרכיבו על כתפו
והיה מהלך, אמר הקב"ה: יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם, חייך אתה תרעה את צאני – ישראל ! "
הרמב"ם בהלכות שופטים )סנהדרין פ"ה( מתאר את שילוב התכונות הנדרשות לשופטי העם: "שיהיה להם חכמה, ענווה וכו' שיהיו אהובים לבריות – בעלי עין טובה ... דיבורן ומשאן בנחת עם הבריות , אנשי חיל – שיהיה להם
לב אמיץ להציל עשוק מיד עושקו כעניין שנאמר "ויקם משה ויושיען" שופטי ומנהיגי העם נדרשים לגלות כמשה רבינו, שילוב של תכונות הנראות לעיתים כסותרות , חמלה ורחמים מחד, גבורה, עוז ותעצומות מאידך! זהו
הבסיס להנהגת העם באמת ובצדק.
כאשר אנו סוקרים את המעשים המובאים על משה רבינו בתקופה זו לא נמצא בהם תיאורים על גדלותו בתורה, על התמדה גדולה, ואף לא על גאונותו או השגותיו הרוחניות העצומות ! אנו כן מוצאים אישיות מדהימה
ומיוחדת, לב רגיש וחם, נכונות לעזור בכל מצב להקריב ולסכן עצמו למען הזולת !למדנו כי הבסיס לעלייה בתורה וקרבת אלוקים הוא פיתוח האישיות "דרך ארץ – קדמה לתורה" רק על קרקע פורייה של אהבת ישראל , נשיאה
בעול עם חברינו, עין טובה והתמסרות לזולת – יכולה לצמוח התפתחות רוחנית בתורה, תפילה וקרבת ה' אליה כולנו שואפים!
בהצלחה.