פרשתנו עוסקת באחד משני המאורעות הגדולים בהיסטוריה העולמית. התגלויות מלכו של עולם לעיני עם ישראל. ההתגלות הראשונה היא זו שבפרשתנו, והבאה - אליה אנו מייחלים. עת ישמיענו ברחמיו שנית. את אותה הבטחה: "והייתם לי סגולה מכל הארץ, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" הבטחה זו אשר בידלה אותנו מכל הארץ ומכל עם ולשון.
 

הספורנו מתייחס ל מהות הבדלה זו ומסביר - כי אין אנו רק טובים בין רעים. 
"כי לי כל הארץ" - כל המין האנושי חביב הוא אצלו יתברך, שהרי חביב אדם שנברא בצלם. ייחודנו הוא בהיותנו הסגולה שבטובים, בכך שאנו ממלכת הכהנים, החלוצים העוברים לפני המחנה ומורים לעולם לקרוא

בשם ה' לכבודו וללכת בדרכיו. שתי תמיהות מתעוררות למקרא תיאור מאורע זה של מתן תורה וחג "שבועות" שאנו חוגגים בעקבותיו.
 

ראשית, מדוע נבדל משאר המאורעות א שר יצרו את חגי התורה. בכך שלא נתגלה לנו תאריך המאורע (עד שנחלקו בגמרא באיזה יום ניתנה תורה)? וכן בכך שלא נקבעה בתורה שום מצווה מיוחדת לחג זה!?

השל"ה הקדוש עונה על שאלות אלו ומבאר כי שונה במהותו חג מתן תורה, משאר החגים. שאר החגים מציינים מאורעות שחלפו (על אף שהשפעותיהם המבורכות עדיין נשארו - עיין "דרך ה' לרמח"ל).
 

מה שאין כן חג שבועות – חג מתן תורה, אנו מברכים "ברוך אתה ה' נותן התורה".
בכל יום ויום נותן לנו הקדוש ברוך הוא את תורתו הקדושה מחדש, לכל החפץ ומבקש לקבלה.
וממילא עניין חג מתן תורה איננו ציון של אירוע היסטורי אלא שמחה על הזכות שבקבלת התורה – אשר מלווה אותנו מאז בכל יום ויום. זוכים אנו להסתופף יחד דבר יום ביומו, צמאי דעת ומבקשי תורה.
וידועים דברי השל"ה "כשיש רצון לקבל - הקב"ה נותן" !

אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו. נדע להכיר ולנצל מתנה נפלאה זו.

בברכה אליהו אילני