"וישמע יתרו וגו' את כל אשר עשה אלקים למשה ולישראל עמו וגו' ויבא יתרו וגו'" רש"י ציטט את דברי המכילתא, מה שמועה שמע ובא? קריעת ים סוף ומלחמת עמלק. איזו תכונה היתה ביתרו שדווקא הוא זה ששמע ובחר להצטרף לעם ישראל?

 

דמותו של יתרו מופיעה לראשונה בתחילת חומש שמות כאשר משה רבינו בורח מחרב פרעה לארץ מדין, ושם מציל את בנות יתרו מיד הרעים ומשקה את צאנן. ואז אומר יתרו לבנותיו "ואיו? למה זה עזבתן את האיש קראן לו ויאכל לחם". כאן עולה הדרישה של יתרו להכרת הטוב. הגמרא בסנהדרין (דף קד) אמר ר' יוחנן בשכר קראן לו ויאכל לחם זכו בני בניו וישבו בלשכת הגזית שנאמר (דברי הימים א ב), וממשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים המה הקינים וכו'. כלומר, בשכר מעשה של הכרת הטוב של יתרו זכו בני בניו לשבת בסנהדרין בלשכת הגזית. דבר זה בוודאי צריך הסבר, מדוע ישיבת צאצאיו בסנהדרין הוא השכר שניתן כתוצאה ממעשה של הכרת הטוב?

 

ועוד יש להעיר, שהרי הגמרא במסכת סוטה (דף יא) אומרת שמה שזכו בני בניו של יתרו לשבת בלשכת הגזית הוא דווקא מסיבה אחרת!? א"ר חייא בר אבא א"ר סימאי שלשה היו באותה עצה (שיעצו לפרעה, הבה נתחכמה לו) בלעם, ואיוב ויתרו. בלעם שיעץ נהרג איוב ששתק נידון ביסורין יתרו שברח זכו מבני בניו שישבו בלשכת הגזית - שנאמר ומשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים המה הקינים וגו'. וכן קשה להבין מדוע מקבל יתרו שכר על הבריחה?

 

המדרש (ילקוט שמעוני רמז קסח) מרחיב על דברי הגמרא בסוטה הנ"ל ומתאר את אשר יעצו שלשה היועצים לפרעה: "ויען רעואל המדיני (יתרו) את המלך אם על המלך טוב אל תשלח ידך בם כי אלקיהם בחר בם מימי קדם וכו' הלא אביך גדל את יוסף על כל חכמתו ומלט כל שוכני ארץ מן הרעב ויצו להוריד יעקב ובניו מצרימה למען תמלט ארץ מצרים מרעב ועתה אם טוב בעיניך חדל מהשחיתם ואם אין בלבך להושיבם במצרים שלח אותם מזה וילכו לארץ כנען. ויחר אף פרעה ויברח יתרו וימלט מדינה ומטה יוסף לקח בידו". הטיעון של יתרו היה איפה הצדק של פרעה? הרי יוסף הקים את כל האימפריה של פרעה ואיך תרצה להשחיתם! דרישה להכרת הטוב.

 

כאן מבינים ששתי הסיבות שהוזכרו בגמרא שלובות זו בזו. ומחמת שתי הסיבות יחד זכו צאצאיו לשבת כדיינים בסנהדרין בירושלים. ונדמה שביאור הענין הוא, כי חז"ל ביקשו ללמדנו שמידה זו של הכרת הטוב נעוצה במידה אחרת שמאפשרת להכיר טובה והיא מידת האמת והיושר. טבע האדם הוא שכאשר מטיבים לו הוא מרגיש מחויב לזה שהטיב לו, ומכיון שאין נח לאדם להיות מחויב, חוסם עצמו מלהכיר בטובתו. זו היא תכונה בנפש. האדם נדרש למידת האמת והיושר (בשכל) כדי להתגבר על זה ולפעול על פי מידת טובתו ולהכיר בה.

 

אמרו חז"ל (מדרש הגדול שמות) כל המכיר בטובתו של חברו סופו שמכיר בטובתו של מקום, וכל מי שאינו מכיר בטובתו של חברו, לבסוף כופר בטובתו של הקב"ה. ולכן יתרו שהכיר בטובתו של משה הוא זכה להכיר בטובתו של מקום "וישמע יתרו וגו' ויבא יתרו".

 

לעומת זאת אצל פרעה מצאנו ההיפך הגמור, ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף. רש"י הביא מהמדרש עשה עצמו כאילו לא ידע.  אין כפוי טוב גדול מזה! ובאמת לאחר מכן מכריז פרעה "מי ה' אשר אשמע בקולו". ועם כל זאת התורה מצווה "לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו" (דברים כג). כתב רש"י לא תתעב מצרי מכל וכל, אע"פ שזרקו זכוריכם ליאור. מה טעם? שהיו לכם אכסניא בשעת הדחק.

 

בשלהי הקטע של המדרש (ילקוט שמעוני), נאמר: "ויברח יתרו וימלט מדינה ומטה יוסף לקח בידו ."איזה קשר יש ליתרו למטה יוסף? אלא העניין הוא כפי שנתבאר, יתרו החזיק את המטה בתור משכון עד שיחזה בצדק אלוקי בעולם. ובהמשך המדרש הנ"ל מתואר איך שמשה רבינו מוצא את המטה בגינתו של יתרו, ואז ידע יתרו שמשה ישלח בידי ה' לגאול את ישראל.