"עלו שמות החודשים עם ישראל מבבל" (ירושלמי, ר"ה).  

"טבת" באכדית - דבר ששוקעים בו
הגשמים הופכים את האדמה לבוצית וההליכה בה בקושי ובדידוי.
טבת חודש של צער הוא, ובפי המקובלים - חודש של דין.
בו חשכו עיניהם של ישראל במות עזרא ונחמיה , תורגמה בו התורה ליוונית, ובו החל המצור על ירושלים. 
אסתר אף היא, נלקחה בטבת אל ארמון המלך אחשוורוש, זמן של הסתר פנים.
בימינו, קבעו בו יום קדיש כללי לקדושי השואה שזמן מותם לא נודע.

מספר המדרש (תנחומא) על מלך ששקע בטיט ... 
מספר המדרש (תנחומא) על מלך ששקע בטיט, בא אהובו וסייע לו, הוליך אותו בבוץ הטובעני  אל דרכו.
המלך- הוא הקב"ה, והאוהב- אברהם.
בזמנים קשים, זמנים של הסתר, מבקשים אנו את הקב"ה,  אך נראה שמבקש אף הוא אותנו.
ואנו בני אברהם אנחנו שהתהלך לפני ה' - "התהלך - לפני והיה תמים" (ולא כנח שהלך אחרי ה' - "את האלוהים - התהלך נח"), שכינה מבקשת שנוביל אותה כביכול בבוץ, בסיבוכי ההסתר. השכינה בגלות מבקשת אותנו, מעיד הקב"ה על איוב שדיבר אליו נכונה, שכן איוב דרש אמת , ולכן גם נשאר בשאלה ובתהייה על דרכי ההנהגה, וכך שיח היה לו עם הקב"ה (ע"פ חברותא עם אברהם דצינגר). 
 

מסילת בלבבם
הגלות האחרונה גלות לצורך שכינה היא, ולכן לא נגלה בה הקץ (האדמו"ר מטשרקוב, גנזי ישראל, ויחי) יוצאים אנו יד ביד עם השכינה מהגלות, כמלך ואוהבו, כאיוב שדרש אמת, ולא כחבריו שביקשו ממנו שיודה בחטאו, שהרי חטא אין כאן, אלא שיח של הדוד עם הרעיה, - חיבור וגילוי.
מגלים אנו טפח מסוד הנהגת הקב"ה בעולם, והקב"ה מכסה מאיתנו טפחיים.
כזהו ההילוך בבוץ , ההילוך של מלך ואוהבו שסוללים שבילים בתוך הטיט, שביל ועוד שביל שמיישרים את העקוב, מסילות בלבבם, שבילים שיוצרים תוואי דרך בתוך סבכי העולם.

עד שנזכה במהרה  לגאולה האמיתית - למסילה העולה בית-אל, ירדו המסכים ונבין את הגאולה שהייתה טמונה כבר בהילקח אסתר אל ארמון המלך, נזכה לנחמה שלמה בגילוי שמו של ה'

יהיו הדברים לזכרו של חברי רזיאל נגר ז"ל, שנאסף אל אדמת הגולן בכו' בטבת התשס"ה, ואצלי גבר סוד ה' בעולמו, ויראתו.