כל אדם מעוניין לממש בשלמות את הפוטנציאל הטמון בו. הדרך עלולה לעיתים להראות מעורפלת כי האדם חי

בתוך חברה המורכבת מבני אדם רבים ושונים ולכל אחד מהם ניתנו ע"י הקב"ה כלים שונים, הן מבחינה רוחנית

והן מבחינה גשמית. על האדם מוטלת המשימה לזהות את "כלי העבודה" הייחודיים בהם חנן אותו הבורא

יתברך ובמקביל לשמור על איזון בין רוח לחומר. ניתן ללמוד על כך מתוך התבוננות במעשי האבות ובמרד החש מונאים.
 

ללמוד מהאבות

בשבועות האחרונים אנו קוראים בפרשיות השבוע אודות אבותינו הקדושים, ניתן ללמוד דבר חשוב מאופן התנהלותם. רואים כי גם כאשר אדם זוכה להגיע לדרגה רוחנית גבוהה הוא נדרש לא להסתפק בעבודה רוחנית בלבד אלא גם לקבל החלטות ולבצע פעולות גשמיות לכאורה, לפעולות אלו ניתן לקרוא במילה אחת - 'השתדלות'. למשל, אברהם אבינו - כששורר רעב בארץ - הוא קם ויורד למצרים, עוזב את אותה הארץ שהובטחה לו ולזרעו

ויורד מצרימה כדי לדאוג למזון לו ולמשפחתו. וכן יעקב בפעולות אותן נקט לצורך קבלת הברכות מאביו, בהשתדלותו להשגת רחל ובהתמקחותו על השכר אותו יקבל מעבודתו אצל לבן.

 

השתדלות החשמונאים

בדומה לאבות ראינו את החשמונאים שעד פרוץ המרד ישבו ועסקו בתורה ובעבודת בית המקדש, אך כשהגיעו מים עד נפש, לוקחים יוזמה ויוצאים למלחמה ביוונים, מעטים מול רבים - ומנצחים.
 

"הבא להיטהר – מסייעין לו"

בדרכו של האדם למימוש הפוטנציאל שלו עליו לעשות את ההשתדלות הטבעית, ולא לשכוח את צרכיו וכוחותיו הגופניים והנפשיים. במקביל, יש לחתור לקיים את רצון השם ולהוציא לפועל את ייעודנו בעולם. אחרי שנדליק

את הנר - שאולי נדמה לנו שמספיק רק ליום אחד, נופתע לגלות כי ברצון השם הוא יאיר לנו את דרכנו.