בספר מנהג ישראל תורה )הוד' בהליכות שלמה( הביא בשם רבינו מיימון בן יוסף )אבי הרמב"ם(, שפשט

המנהג לעשות סופגינין משום שהם קלויים בשמן זכר לברכתו, והגרש"ז אויירבך מביא טעם נוסף, שהיות על

סופגניות מברכים ברכה אחרונה מעין שלוש, ומזכירין רק את המזבח ועל נזבחך ובהיות שהיוונים שיקצו אבני

המזבח אוכלים סופגניות כדי להזכיר זאת, וכתב על מנהגם זה אבי הרמב"ם ואותם המנהגים אין לנו לבזותם, ומי שהנהיגם זריז ומשתדל הוא, כי הם מעיקרם נעשים, ולא יבוזו במנהג האומה וכבר אמר הנביא ע"ה ואל

תיטוש תורת אמך דת אימך אל תעזוב.
 

הפרשת חלה

באם הבצק עולה על משקל של 0.211 ק"ג נהגו להחמיר להפריש חלה בלי ברכה ע"פ דברי הש"ך )בסוד ס' שנט סק"ד( שאפ' בבלילה עבה שעשאה ע"מ לבשלה, שדעת השו"ע ופוטרה מן החלה. מביא הש"ך שהרבה פוסקים

חולקים וסוברים שבאם הבלילה עבה - מיד חלה חובת הפרשה, ולכן לעולם מפרישים ללא ברכה משום שבלילת הבצק לסופגניות עבה.

 

ברכתו

ברכת הסופגניה לכאורה היתה תלויה במחלוקת המובאת בשו"ע )אוח' ס' קפח' סעיף יג( לגבי עיסה שבלילתה עבה ובושלה או טוגנה, שלדעת רוב הראשונים ) רבינו יונה, רבינו ירוחם, רמב"ם ועוד( ברכתו בורא מיני מזונות.

למעט דע רבינו תם, שדעתו שכל שתחילת העיסה עבה מברך עליה המוציא, והשו"ע כותב על מחלוקת זו, וירא שמים יצא ידי שניהם ולא יאכל אלא ע"י שיברך על לחם אחר תחילה. ואולם למעשה היות והסופגניה עוברת טיגון בשמן עמוק, נהגו לסמוך על הט"ז ועוד אחרונים שבכה"ג חשוב כנילוש בשמן וברכתו בורא מיני מזונות,

ואולם לתחילה ראוי ללוש הבצק ברוב משקין ותבלינים ומיעוט מים דאז לכו"ע ברכתן בורא מיני מזונות. באם קבע סעודתו על הסופגניה שאכל בכמות גדולה של קביעת סעודה, כבר הביא במשנ"ב )ס' קס"ח סק' ע"ב(

שמברך עליהם רק בומ"מ וברכה מע"ש. והרוצה להחמיר תבוא עליו הברכה.

באם אוכלים הסופגניות בתוך הסעודה דעת הגרש"נ אויערבך שמכיון שיש בהם תמיד כוונת שביעה אף שמוגשות לקינוח, אין לברך עליהם בתוך הסעודה ברכת בומ"מ והרוצה להדר יכוין בברכת המוציא לפתור הסופגניה

שתיאכל בהמשך הסעודה. ידועה ההלכה שכל דבר שטיבולו במשקה צריך נטילה בלא ברכה )קנ"ח

סעיף ד'(. מצוי לפעמים שהסופגניה ספוגה בשמן רב וכל הנוטלה מתלחלחין ידיו בשמן, ולפעמים עד כדי שטופח ע"מ ל הטפיח. כלומר שהלחות כל כך גבוהה שיכול ליטלה באצבעו ולהניחה על מקום אחר ותישאר שם לחות.

בציור האחרון שהלחלוחית השמן רבה כ"כ בזה יש לבדוק באם הסופגניה טוגנה בשמן זית, שהרי נחשב הדבר לטיבולו במשקה וחייבים בנטילה ללא ברכה, ואולם סופגניה המטוגנת בשאר שמנים, כבר העלה המשנ"ב סק" טו

שאינם בכלל משקה ופטורים מנטילה )המשך המאמר בעמוד הבא(.

 

הסופגניה בשבת

הרוצה לחמם את הסופגניה בשבת, הנה ידוע החילוק שבין דבר לח ליבש בדיני בישול אחר בישול.

והנה הסופגניה בסיסה יבש ותוכה מילוי ריבה שבחימומה הופכת לנוזל. 

לנוקטים כדעת המנחת כהן )על פי שיטת רבינו ירוחם( - שבבישול, אזלינן בתר הרוב, אזי ברור שהרוב כאן יבש ואין מניעה לחממה )כל האמור כפוף לתנאי חימום דבר יבש בשבת: למקילים ניתן לחמם ישירות על גבי פלטה,

ולמחמירים יש להוסיף כלי מפריד בניהם(.

לנוקטים כשיטת המשנה ברורה שאפילו במעט לחות יש איסור בישול אחר בישול - ישנן דעות רבות ומגוונות:

דעת הגרשז"א אויירבך זצ"ל שאין לחוש, ומותר לחמם סופגניה בשבת. הוא מטעים את דבריו שאין לחוש לא לדין צליה אחר אפייה מכיוון שאין בחימום הסופגניה שום השבחת טעם. וכמו כן אין לחוש לבישול הריבה הלחה, משום שלא דמי ליין וחלב )שהם משקים גמורים( אלא ריבה זו חשיבה אוכל ולא משקה שתכליתה לאכילה )בצירוף דעת המנחת כהן הנ"ל(.

ואולם הגרי"ש אלישיב זצ"ל מחלק בכמות הריבה, שאם שכבתה דקה - אזי מותר, אך אם שכבתה רבה אסור לחממה, ובעל השבט לוי )הר' וואזנר שלי"טא( העלה גם כן את החילוק הנ"ל. דעת הגר"י יעקוב פישר זצ"ל,

שלעולם אסור לחממה - שמכיון שלא נילוש הבצק עם הריבה גם יחד נחשבת הריבה כדבר בפני עצמו שכולו לח. מאידך דעת הגנ"נ קרליץ שליט"א שבגלל שהריבה כנוסה בסופגניה נחשבת תמיד כלחות הבלועה

ביבש ומותר לחמם )הו"ד דבריהם בס' – תורת המלאכות(.

היוצא מכל הנ"ל הלכה למעשה שבריבה מרובה יש להחמיר, והמיקל - יש לו על מי לסמוך ובריבה מועטת אפשר להקל והמחמיר תבוא עליו הברכה.